<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' חנוכה ופורים</h1>
<h2>דף יז:</h2>
תני' ר"י [מגילה ה' ע"ב] שמחה, מלמד שאסור בהספד, משתה, שאסור בתענית, יום טוב, שאסור במלאכה, רבא אמר הספד ותענית קבילו, מלאכה לא קבילו, דמעיקרא כ' שמחה ומשתה ויום טוב, ולבסוף כ' לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואלו יום טוב לא כתיב. ודוכתא דלא נהוג למיעבד מ' בפורים לא נעבד יחיד מ', דרב חזייא להאי גברא דשדא כיתנא בפוריא ולטייה ולא צמח כיתניה ואמרינן מכדי מלאכה לא קבילו עליהו אמאי לטייה, ההוא דברים מותרים ואחרים נהגו בהם אסור הוה, ומנ"ל דמנהגא מלתא היא אמר ר' שמן בר אבא ארי"ו אמר קרא שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ואע"ג דבהספד ותענית י"ד וט"ו לכ"ע אסור במלאכה לא נהוג בשום דוכתא אלא ביום קריאת מגילה, ואפי' במקום שנהוג נטיעה ובנין של שמחה שרי וה"ה אגרות שלו' ומזכרת חובותיו וכל דבר שאין צריך עיון גדול ובמדינתנו נתקבל שלא לעשות מ', ומנדין העושה מ' בפורים. תנן התם כל הכתוב במגלת ת' דלא למספד בהון לפניו אסור לאחריו מותר, ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור, דלא להתענאה בהון לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור. האידנא בטלה מגלת ת' [ר"ה י"ט ע"א] לבד מחנוכה ופורים, ובתרוייהו לא למספד כתיב בהו במ"ת, הלכך לפניהם ולאחריהם אסורים בהספד כר"י, אע"ג דר' יוחנן [תענית י"ח ע"א] לא ס"ל כר"י בימים דלא למספד אלא כת"ק דלא אסור אלא לפניו, כר"י עבדינן דהא רב אשי קאמר כל שלאחריו בהספד אסור ובתענית מותר, והא כר"י, דלת"ק לית לאחריו. הלכך חנוכה בין לפניו בין לאחריו אסור בהספד, ולגבי פורים בני י"ד אסורים נמי בט"ו בהספד ותענית, וי"ג אסור בהספד לבד, ובני ט"ו נמי אסורים בתרוייהו בה"ות, ובי"ו אסורים בהספד, כך כתוב בהלכות. ותוספת הוא מר' אפרים תלמידו, ולא נהיר, מה שגרס רב אשי ס"ל שלאחריו בהספד אסור ובתענית שרי, איפכא בתלמודא כל שלאחריו בתענית אסור ובהספד מותר, דתענית קרוב יותר לגזור מהספד כד' במתני' [ט"ו ע"ב] יומא דרמו עלי' חומרא יתרה דאסור בהספד, רמו עליו אסור יום לפניו, ויומא דלא רמו עלי' אלא אסור תענית ולא אסור הספד, לא רמו עלי' אסור יום שלפניו, ש"מ דאסרינן תענית אף ביום דשרי הספד, וסברא זו ס"ל נמי ר"י לענין לאחריו. מיהו בלא"ה לא אשגחן בהאי חלוקא דר' אשי דפרוקא בעלמא הוא לפרושי ברייתא, ובמסקנא מדחי לי' דאמרינן השתא דאתית להכי כ"ט נמי אי אקלע מלתא לבטליניה ליום כ"ח, כ"ט גופא אסור דהוי יום מקמי דאתוקם תמידא. הלכך למסקנא יומא דאסור אף למספד בהון לר"י לפניו ולאחריו אסור בהספד ותענית, ות"ק לאחריו שרי תרויהו ולפניו אסר תרויהו. והכי מסתבר דכי היכא דאסרו תענית יום שלפניו דלמא אתי למיעבד... גם מה שדייק מלישנא דר' אשי כל שלאחריו אסור וכו' כר"י ס"ל, מדלא אמר ר' יוסי ס"ל כל שלאחריו אסור, אין דיוק, דר"א אברייתא קאי, ואוקי לה הגמ' כר' יוסי, ופריך עלה, ואתא ר"א לפרק תיובתא מברייתא דאתי' כר"י, ועוד אי ר"א ס"ל כר"י ופליג ארי"ו דס"ל אין הלכה כר"י בלאחריו לא הוי שתק תלמודא דסדר לן ר"א וברי' אלא הוי מסיים והלכתא כר' יוסי אפי' לאחריו, ומדלא מסיים הכי, ש"מ הלכתא כרי"ו וכת"ק דמתני' דיומא דלא להתענא ודלא למספד לפניו אסור בתרוייהו ולאחריו הכל שרי. גם מ"ש כיון דלא בטלה מ"ת לגבי ח"ופ לפניהם ולאחריהם אסור לא מחוורא, כיון שכל אסור התעניות בטל, די לח"ופ שקיימו לעצמן אסור ה"ות, אבל לא מסתבר שהימים שלפניהם שלא היו יו"ט בעצמן, יהיו אסורין וחשובין מימים שהיו יו"ט ונתבטלו. וקשי' לן... [צ"ל הא רב ור"ח ור' יוסי גופא ס"ל בר"ה י"ח ע"ב דבטלה מגילת תענית] ולמאי נ"מ אמר ר' יוסי לפניהם ולאחריהם אסור, ובמאי אוקימנא הא דאמר רב הלכה כר"י כיון דשרי אף ביו"ט עצמן הכתובי' במ"ת, ובחנוכה ופורים אמרנו לפניהם ולאחריהם מותר, ובר"ח ובמועד לא מתוקם דמעולם הי' לפניהם ולאחריהם מותר איכא למימר לאו לכולא מלתא בטלה מ"ת, דנהי דתענית יחיד שרי, אין גוזרין בהם ת"צ וכן אסור לגזור בהם לפניהם ולאחריהם למר כדאי' ליה ולמר כדאי' ליה והכין מוכח מהא דרב נחמן... [צ"ל גזר תענית בי"ב אדר ופריך והא יום טוריינוס הוא, ומשני יום טוריינוס בטלו דנהרגו בו וכו' ופריך ותיפוק ליה שהוא יום שלפני נקנור, ומשני איהו גופיה בטלי, משום יום נקנור ניקום ונגזור (תענית י"ח ע"ב)] ומאי קושי' לימא ר"נ ס"ל בטלה מג"ת ואפי' יו"ט עצמם בטלים אלא ודאי לקבוע ת"צ לא בטלו אלה הימים. והא דפשט [ר"ה י"ח ע"ב] ממעשה דגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד... [צ"ל וירד ר"א ורחץ ור"י וספר ואמרו להם צאו והתענו על מה שהתעניתם ומוכיח מזה דלא בטלה מג"ת, מאי ראיה] אפי' בטלה אסור לגזור ת"צ וי"ל אף אי לא בטלי לענין ת"צ, הני מילי שאסור לקבוע לכתחלה, אבל אי עברו והתענו, כיון דבטלה מג"ת, אין צריך למיתב תענית לתעניתו, אבל אי לא בטלה אסור גמור להתענות וצריך למיתב. והא דמתענין האידנא ת"צ בי"ג באדר כ' ר' אחא משבחא... והא דפריך התם אלא בני ארביסר וקרי לה בתליסר דמותרין בהו"ת והא יום נקנור הוא, מאי מהני כיון דראשונים קבעו י"ג לתענית לא מדחינן לי' משום יום נקנור י"ל לאו אתענית פריך אלא למה שאמר שגם מותר בהספד, לענין זה יום נקנור אסור, אבל ודאי הי' מותר להתענות בו שקביעת התענית הי' קודם יום נקנור.
